החלטה בתיק ע"ע 31512-04-12

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר -שבע מיום 26.2.12 (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר דב אבדור; ס"ע 22032-06-10). בפסק הדין נקבע כי יש לראות במשיב מתפטר בדין מפוטר על פי סעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן- החוק), וכי המבקשת חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים, דמי הבראה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, תשלום קנס וכן הוצאות משפט.

הרקע לבקשה:

2.         המבקשת היא חברה להובלת סחורות. המשיב הועסק כנהג משאית אצל המבקשת החל מחודש אוקטובר 2008. ביום 29.11.09 הודיע המשיב על התפטרותו מהעבודה נוכח התנהלות המבקשת וביום 9.12.09 סיים את העבודה.

3.         בבית הדין האזורי בבאר -שבע, התבררה התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה. בכתב התביעה טען המשיב כי התפטרותו נבעה מהרעה מוחשית בתנאי עבודה ו/או נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. לטענתו, ההרעה המוחשית התבטאה בעיקרה בשניים: האחד, אי קבלת תמורה עבור העבודה בשעות נוספות רבות והשני, אי תשלום פנסיה וזכויות נוספות להן היה זכאי לפי החוק. בנוסף נטען כי המבקשת לא שילמה דוחות תנועה שנרשמו למשיב בשל הנהיגה במשאית. בנסיבות אלה, כך טען המשיב, לא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד במבקשת ולכן יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר על פי סעיף 11(א) לחוק, תוך זכאותו לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.

מנגד טענה המבקשת כי אין לראות במשיב מתפטר בדין מפוטר מאחר ששולמו לו מלוא זכויותיו וכי דוחות התנועה שהמשיב טען להם לא נמסרו לידה. עוד טענה המבקשת, כי המשיב לא עבד בכל הימים בכל חודש ולמרות זאת קיבל שכר עבור חודש מלא. בקשר לכך נטען כי סיכום הימים והשעות שערך המשיב מלמד על כך כי הוא עבד באופן חלקי ועל כן המבקשת זכאית להשבת השכר ששולם לו ביתר. עוד נטען כי ההפרשה לפנסיה נכללה בשכר המשיב אך הוא התנגד לכל הפחתה בשכרו. 

4.        בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב בעיקרה. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על חומר הראיות שהובא בפניו, כי הוכח שהתקיימו נסיבות בהן אין לדרוש מן המשיב להמשיך ולעבוד. בקשר לכך נקבע כי אי הפרשה לפנסיה ואי קבלת תמורה עבור העבודה בשעות נוספות רבות הצדיקו התפטרותו של המשיב מחמת הרעה מוחשית על פי החוק. כפועל יוצא מקביעה זו חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 8,064 ש"ח. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיב גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 18,456 ש"ח, דמי הבראה בסך 700 ש"ח, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 4,838 ש"ח וכן תשלום קנס לגבי עבירת התנועה בסך 775 ש"ח. תביעתו של המשיב לפדיון ימי חופשה ופיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובה חקוקה נדחו כמו גם תביעת המבקשת להשבה של שכר ששולם ביתר. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים:

5.         על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 5.6.12 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שלפני.

6.         המבקשת טוענת כי אם יתקבל הערעור וישולם הסכום הפסוק לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מן המשיב במלואו או בחלקו. בקשר לכך נטען כי המשיב הינו אדם פרטי שמצבו הכלכלי רעוע, העולה מכתבי הטענות. כך למשל במסגרת פרשת הראיות ובכתב ההגנה, המשיב לא הכחיש את טענת המבקשת על מצבו הכלכלי הקשה ולא הצביע על נכסים שבבעלותו מהן ניתן יהיה להיפרע. עוד טוענת המבקשת, כי למיטב ידיעתה, למשיב אין כל נכסים הרשומים על שמו ולא נמצא כל מידע לגבי הכנסותיו. לעומת זאת, כך לטענת המבקשת, זכויות המשיב לא יפגעו כתוצאה מעיכוב הביצוע של פסק הדין, שכן בבעלותה מספר משאיות ששוויין עולה על סכום פסק הדין עשרות מונים. בנסיבות אלה, כך לטענתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן פסק הדין מתבסס על מסמכים שלא הוגשו לתיק הראיות וכן על טענות שנזנחו על ידי המשיב.

7.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור הינם נמוכים, שכן מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי. באשר למאזן הנוחות נטען כי טענות המבקשת בדבר מצב הכלכלי לא נסמכות בראיות, שכן לתצהיר מנהל המבקשת לא צורפה כל ראיה המעידה על כך שמצבו הכלכלי של המשיב איננו איתן. בתוך כך מציין המשיב שהינו  בעל יכולת כספית, הוא אדם בריא שעובד כשכיר ומשתכר למחייתו כנהג משאית ועל כן המבקשת תוכל להיפרע ממנו אם תזכה בערעור. עוד נטען כי המבקשת לא ציינה בבקשתה האם משאיות שבבעלותה משועבדות לבנקים, ואף לא טרחה להביא כל ראיה לגבי מצב הנזילות הכלכלית שלה ויכולתה לשלם את הסכום הפסוק. המשיב מוסיף וטוען כי כל עיכוב ביצוע פסק הדין גורם לו נזק כספי, שכן בית הדין חייב את המבקשת לשלם לו זכויות קוגנטיות ללא סנקציה לגבי איחור בתשלומם - חיוב בפיצויי הלנה.

            הכרעה:

8.         הלכה פסוקה היא, כי הזוכה על פי פסק דין זכאי בדרך כלל לממשו ועצם הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע של פסק הדין, במיוחד כשמדובר בנזק כספי לו טוען המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע [ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ פ"ד נו(4) 178, 182]. על כתפי המבקש מוטל נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים, ומאזן הנוחות, היינו - קיומו של נזק שאינו ניתן לתיקון אם יתקבל הערעור [ע"א 774/04 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי, לא פורסם; רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, לא פורסם; ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, מיום 1.4.2009]. כאשר מדובר בעיכוב ביצוע חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא אם מוכח כי קיים חשש ממשי כי לא יהיה למבקש עיכוב הביצוע מאין להיפרע היה ויזכה בערעורו, או אם יוכח כי תשלום סכום הכסף עלול לפגוע במצבו הכלכלי של המבקש באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו [ראו: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון, ניתן ביום 26.11.2009].

            במסגרת כלל השיקולים, יש לבחון בכל מקרה לגופו הן את סיכויי הערעור והן אם קיים חשש שמבקש העיכוב לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. בנוסף, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן אשר הגיעו למשיב במהלך תקופת עבודתו או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף.

9.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

            אשר ל סיכויי הערעור - בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, על יסוד קביעותיו העובדתיות המבוססות על התרשמותו מהעדויות ומחומר הראיות, לפיהן אי הפרשה לפנסיה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות גרמו להרעת תנאי העבודה של המשיב והצדיקו את התפטרותו. מדובר בקביעות עובדתיות, וכלל ידוע הוא כי בקביעות מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. לא ראיתי הצדקה לסטות מכלל זה במקרה הנדון. על פני הדברים, מסקנתו של בית הדין האזורי לפיה המשיב התפטר בשל הרעת תנאי העבודה ובאופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים נכונה ולא מצאתי טעות משפטית  או אחרת בפסק הדין המצדיקה התערבות במסקנות אלה. בנסיבות העניין אין הצדקה -  בשלב זה - לשלול מן המשיב את תשלום פיצויי הפיטורים שנפסקו לזכותו. גם תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, הפרשות לקופת גמל ותשלום קנס מבוססים בעיקרם על תשתית עובדתית ואין הצדקה לעכב את ביצועם. בנוסף, סכום ההוצאות שהוטל על המבקשת אינו חורג מן הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה, ובנסיבות אלו אין מקום לעכב תשלומן.

            אשר ל מאזן הנוחות- מדובר בזכויות מכוח חוקי מגן שהמשיב היה זכאי לקבלן לפני למעלה משנתיים, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין כי המשיב זכאי להן. מעבר לכך, המבקשת לא הוכיחה את טענה לפיה לא ניתן יהיה לגבות מהמשיב הכספים שישולמו לו, ככל שיתקבל הערעור.

10.       סוף דבר -  הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 2,000 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  כ"ז תמוז תשע"ב (17 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: